הדמות ספרו של חיים כלב

----------------------------------------------------------------------------

 ראשי   פרק ראשון   קטע קולי   ברשת סטימצקי   ספר דיגיטלי   ספר קולי 

----------------------------------------------------------------------------

תגובות קוראים

 

תגובת של יהודה סתיו, מבקר קולנוע ב"ידיעות אחרונות"

 

קראתי את הספר בנשימה עצורה. על פניו הוא נקרא כמו עלילה של מותחן. דמות של אישה יפה, שצוירה על קנבס גדול, נגלית במציאות לסטודנט שצייר אותה. בעודו דוהר בעקבותיה על אופנועו ברחובות ירושלים, הוא מנסה לפתור את תעלומת הקשר הפלאי הממשיך להתפתח בינה לבין הציור. הוא אינו יכול לקבל אותו, שכן אינו אפשרי מבחינה הגיונית. יחד עם זה, הוא אינו יכול להתכחש לאשר קורה בפועל לנגד עיניו.

חיים כלב משכיל להציב אותנו בנקודת המבט של הגיבור וגורם לנו לרכב יחד עימו ברחובות ירושלים המודרנית, החולפים על פניו. כמו גם ענני הסתיו האקספרסיוניסטים הנשקפים מחלון דירתו ומתארים ביד אמן את מצב רוחו והלכי נפשו של הגיבור. במיבנה מהודק, בלשון קולחת, בכתיבה קצובה ובטכניקה מרתקת של רומן בלשי, חיים כלב מוביל אותנו במבוכי ההיגיון. לא רק שהוא גורם לנו להזדהות עם הגיבור, הוא גם מקפל בין השורות תמיהות וסימני שאלה מתחום הפילוסופיה ועושה את הקריאה בספר לאינטלגנטית ומהנה.

 

התכתבות עם "תמונתו של דוריאן גריי"

קוראים עמדו על המשותף בין "תמונתו של דוריאן גריי" ובין "הדמות".

תגובת המחבר: ההתכתבות עם דוריאן גריי קיימת במישור החיצוני והפורמאלי בלבד. בספר זה, הנושא הוא הזדקנות ומשאלה של הגיבור להישאר צעיר ושהציור "יזדקן" במקומו, בעוד שהנושא ב-"הדמות" הוא התמודדותו של אדם רציונאלי עם התרחשות אבסורדית. הופעת דמות מצוירת יש מאין היא פלאית. תמוה עוד יותר המפגש של הגיבור עם רופאה צעירה הזהה לדמות המצוירת. התאהבותו בדמות המציאותית מעמידה יסוד משותף לאומנות ולאהבה -- שתיהן נס קיומי.

 

התכתבות עם פיגמליון

בפייסבוק נתקבלה הערה האומרת: "נשמע כמו גרסה שוביניסטית יותר של פיגמליון."

תגובת המחבר: מתן משמעות שוביניסטית לסיפור פיגמליון מעוות וטועה בהבנת מהותו של אחד המיתוסים הבסיסיים של התרבות. מיתוס פיגמליון פורש את הציר שבין מציאות לאמנות ולא בין גברים לנשים. המציאות אינה מושלמת ולכן גם הנשים הממשיות אינן מושלמות. האמנות (הפסל שפיגמליון יוצר) מחקה את עולם האידיאות המושלם ולא את המציאות, שהיא פגומה מעיקרה. רק חיקוי עולם האידיאות מאפשר שלימות.

ההתכתבות עם סיפור פיגמליון ב"הדמות" היא שונה. בניגוד לפיגמליון שמפסל דמות בכוונה תחילה ומתפלל לאפרודיטה שתתממש, הדמות המצוירת נוצרת מאליה. פלא הופעתה והמפגש הבלתי צפוי עם דמות זהה לה במציאות – הם הריגוש המרכזי שעליו סובב הסיפור. הם מעמידים את הגיבור במצב אבסורדי המאיים על תפיסת עולמו.

 

 

------------------------------------------------------------------------

המחבר  ברשת סטימצקי   אתר ספרות    צור קשר